מגמות בחקיקה הסביבתית הישראלית - מכללי ביצוע לעקרונות
"עיונים בניהול משאבי טבע וסביבה" כתב עת של אוניברסיטת חיפה, גיליון 5צבי לוינסון וגיל דרור, עורכי דין דצמבר 2006
במשך שנים רבות המשפט הסביבתי בישראל לא הביא לידי ביטוי מפורש את העקרונות של ועידת הפסגה העולמית של האו"ם לסביבה ולפיתוח, כפי שבאו לידי ביטוי בהצהרת ריו, אלא התבסס על כללים טכניים שמטרתם הייתה למנוע את זיהום הסביבה. בשנים האחרונות, ניתן לראות בחקיקה חדשה של דיני איכות הסביבה בישראל שנחקקה או תוקנה, חלק מהעקרונות המרכזיים שבאו לידי ביטוי בהצהרת ריו ובהצהרות מאוחרות מהמשפט הסביבתי הבינלאומי, כעקרונות מנחים המובנים בלשון החקיקה.
לשינוי זה בלשון החקיקה משמעות פרשנית חשובה: משקבע המחוקק עקרונות מנחים ולא הסתפק בקביעת כללים טכניים צרים, הרי שנתן בידי בית המשפט כלי פרשני המבהיר את תכלית החקיקה ואת כוונת המחוקק, ומאפשר לבית המשפט לקבוע את עמדתו בהתאם לעקרונות שנקבעו וברוח הזמן. המאמר סוקר את אופן היישום של עקרונות סביבתיים מרכזיים, שהוצהרו כבר בוועידת ריו, בחקיקה סביבתית בישראל בחמש השנים האחרונות. כך לדוגמא, נדונה משמעותו של עיקרון הזהירות המונעת שנכלל כבר בחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו – 2006, ובהצעת חוק האוויר הנקי הנדונה בכנסת. גם בכל הנוגע להפנמת העלויות הסביבתיות הנגרמות מזיהומים סביבתיים (כגון זיהום אוויר, זיהום מים, זיהום הים וכו') קיימת הצעת חוק המזהם משלם – שנקבעה על פי עקרונות של המשפט הסביבתי הבינלאומי.