מיהול מים וקולחין באיכויות שונות - הבטים משפטיים

הצורך לאספקת מים, ובכלל זה שפכים שטופלו לרמה של קולחין, הוא אחד הצרכים האנושיים הבסיסיים. כידוע, ככול שהחברה מערבית יותר כן הדרישה לאספקת מים בכמות רבה יותר גוברת. שימושים רבים למים: החל משתייה, רחצה, בישול והנאה, המשך בהשקייה לגידולים חקלאיים, ייצור תעשייתי, ושימושים למסחר ומלאכה, וכלה בשמירה ושיקום של ערכי טבע ונוף. לכאורה, ניתן היה לספק מאותם המים לכל השימושים אולם ברור ומובן, שעקב מחסור המים בעולם בכלל, ובארץ צחיחה כישראל בפרט, יש לנהוג בצורה מושכלת בחלוקת הקצבות המים לשימושים השונים. 

ניתן לסווג את המים לסוגי מים שונים, קרי, מים באיכויות שונות. כך נאמר לדוגמא, שמים שפירים, באיכות גבוהה יסופקו לצרכי מי שתייה וצרכי בית בכלל; מים באיכות המאפשרת השקיית גידולים חקלאיים יסופקו לצרכי חקלאות וסוגי מים באיכויות נמוכות יותר יופנו לשימושים אחרים. קיימים אם כן, גופי מים בעלי איכויות שונות, שנראה שחשוב שיהיה ניתן לערוך בינהם הפרדה על מנת לאפשר בהם שימוש מתאים. לדוגמא, מיהול של מים שפירים המתאימים לשתייה על ידי אדם עם מים באיכות נמוכה יותר, יגרום לדלדול מקורות מי השתייה. גם המים המיועדים לחקלאות, שהם באיכות פחותה מאלו המיועדים לשתייה, לא יוכלו לשמש למטרתם אם יעורבבו עם מים המכילים ריכוזים גבוהים של מלחים או מים מזוהמים. בתהליכים תעשייתיים, דרושים לעיתים מים ברמת ניקיון גבוהה לתהליכים מדוייקים, כך שערבובם עם מים באיכויות נחותות יותר אינו דבר אפשרי. גם ברמה העירונית והמוניציפלית קיימת חשיבות להפרדה בין מים באיכויות שונות. 

המאמר מתייחס בין היתר לשאלות הבאות: האם החוק הישראלי מבחין ומתייחס לשוני בין גופי מים אלה, שנית, האם הוא נוקט עמדה לגבי עירוב מים באיכויות שונות ואם כן מהי, שלישית, על מי מוטלת האחריות לשמור על ההפרדה בין גופי מים באיכויות שונות.