הסדרי טיעון בעבירות סביבתיות
מעריב "ירוק"צבי לוינסון וגיל דרור, עורכי דין אוקטובר 2009
כתבי אישום בעבירות סביבתיות מוגשים בדרך כלל נגד התאגיד ונגד מספר מנהלים נושאי מישרה. במסגרת הסדרי (עסקאות )טיעון ניתן לעיתים, בראשית המשפט הפלילי או במהלכו, להגיע להסכמות עם נציגי המשרד להגנת הסביבה לפיהן המנהלים, כולם או חלקם, נמחקים מכתב האישום והתאגיד מודה, מורשע ומשלם קנס.
פרקטיקה זו מצטמצמת בהיקפה. הסיבה הראשונה נעוצה במשרד להגנת הסביבה, אשר אינו מוכן יותר להסכים למחיקה כמעט אוטומטית של מנהלים מכתבי אישום. מבחינת המשרד יש כיום ערך הרתעתי גדול להרשעה של מנהל בכיר, על כל המשתמע מכך אישית למנהל עצמו ולשאר המנהלים, בבחינת "יראו ויראו". הסיבה השנייה, נעוצה בתאגידים עצמם. אם פעם יכול היה התאגיד להודות, לשלם קנס ובכך לסתום את הגולל על האירוע, הנה, לאחר כניסת חוק התובענות הייצוגיות לתוקף, הודאה באשמה של התאגיד עלולה לגרור מיידית תביעה ייצוגית בסכומים גדולים, או לשפר משמעותית את סיכוי ההצלחה בתביעה שכבר הוגשה. התמודדות אל מול תביעות כספיות אלה עלולה לערער את הבסיס הכלכלי של התאגיד, והיא אינה עומדת כלל בשורה אחת אל מול הסכומים המרביים שעלולים להיגזר לאחר הרשעה בדין הפלילי. בעייה נוספת שנוצרת בהקשר זה נוגעת ליצוג הנפרד הנדרש בנושאים אלו לתאגיד ולמנהליו. בדילמות אלו עוסק המאמר.