אחריות המנהל למינוי האחראי בתחום איכות הסביבה
"ניהול" מגזין מנהלי ישראל, גיליון 157צבי לוינסון וגיל דרור, עורכי דין יוני 2004
האחריות המוטלת על מנהלים, בחוקים הנוגעים לאיכות הסביבה, יכול שתתגבש עקב כשל במינוי מנהלים בדרגי ביניים - פעולה שבמבט ראשון נראית קשורה יותר לתחומים ניהוליים טהורים, כמו בניית התרשים הארגוני הניהולי של החברה, ניוד עובדים בתפקידים שונים, וקביעת תוכנית הכשרת מנהלי העתיד, תוך הכרות עם התפקידים השונים בחברה או במפעל.
ככל שעובר הזמן, והמערכות המשפטיות והמנהליות המגנות על הסביבה מתפתחות, כן מתרבים מספר ההיתרים והרשיונות הנדרשים ממפעל על מנת שיוכל לעבוד ולייצר ובו בעת לעמוד בכל דרישותיהן. במקרים רבים, בהיתרים וברישיונות אלו מצויינת החובה למסור שם של עובד בחברה, שממונה על יישום ההיתר או הרישיון וישמש כאיש הקשר עם הרשות לנושא זה. לדוגמא: למרות שהדבר לא נדרש בחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג – 1993, הרי שבפרקטיקה בתנאי היתר הרעלים מתן היתר הרעלים מותנה במסירת שמו של אחראי רעלים; ברישיונות עסק, הניתנים על פי חוק רישוי עסקים, תשנ"ח – 1968, ובהיתרי הזרמה לים הניתנים על פי החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, תשנ"ח – 1968, הדרישה למסור שם של איש קשר הממונה מטעם המפעל על מילוי ההוראות או התנאים הנוספים היא כמעט דרישה מובנית. לפעולה זו יש השלכות משמעותיות על אחריותו המשפטית של המנהל, נושא המישרה, הממנה ועל מי שממונה על ידי נושא המישרה לתפקיד. נושאים אלו נסקרים במאמר זה.