נגר עילי - מקור מים או מקור לצרות
אגמית - בטאון מנהלת הכנרת, גיליון 153צבי לוינסון, טל צפריר - עורכי דין דצמבר 2001
מחזורם הטבעי של המים משתקף בחקיקה הישראלית הסביבתית כבמראה שבורה. מחזוריות זו פורקה, כך שפנים שונים שלה מוסדרים באמצעותם של דברי חקיקה נפרדים, אשר, לעיתים, אינם מתואמים ביניהם. עניינם של הדברים הבאים הוא בנגר העילי שיכול לשמש כנשא לזיהומים סביבתיים בחקיקה הישראלית הסביבתית ומטרתם לתאר "חור" (נוסף) ממנו נוזלים מים ממשק המים במדינה.
הביטוי "נגר עילי" (או "מים עיליים" בלשונו של חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות) מכוון לאותם מים הנקווים על פני האדמה, בדרך כלל כתוצאה מאירוע גשם (ובישראל כל גשם הוא אכן בגדר "אירוע"). מצב זה של המים הוא מצב-ביניים, זמני, באשר כוח המשיכה גורם למים לחלחל אל תת-הקרקע, או, אם אין ביכולתם לעשות כן, לשטוף אל המקום הנמוך ביותר האפשרי להם ולהציפו. יושם אל לב, כי מים הנקווים על פני האדמה כתוצאה משפיעה תת-קרקעית – מעיינות ונחלים – אינם, בהכרח, בגדר "נגר עילי" בעיני החקיקה הישראלית. ראיה לכך הוא קיומו בנפרד של חוק רשויות נחלים ומעיינות.
בדברינו הבאים נעסוק ביחס בין חוק הניקוז לחוק המים, כפי שהוא בא לידי ביטוי באשר לכמותם של מי הנגר העילי ובאשר לאיכותם. יחס זה חושף בעייתיות בתפישה המושגית של חוק הניקוז אל מול התפישה המושגית של חוק המים.