מי שתייה מהם ? מי ברז - מים מינרליים - מי מעיין - מים בבקבוקים

תחום אספקת מי השתיה, הוא תחום בריאותי מהמעלה הראשונה, ולו מהטעם שלאספקת מים באיכות שאינה נאותה יש השפעה על כלל הציבור ולא רק על פרטים בודדים. ככלל, החלק המשמעותי ביותר של מי השתייה במדינת ישראל מסופק על ידי ספקי מים בצינורות לצרכנים בבתי מגורים. עם זאת, מקור נוסף לאספקת מי שתייה הוא מכירת מי שתייה בבקבוקים. 

על פי פקודת בריאות העם, "מי שתייה" הם מים המיועדים לשתיה ולבישול-מזון, ובתעשיית-מזון - מים המיועדים להיכנס להרכב המזון או הבאים במגע, או העלולים לבוא במגע, עם חומר מהחומרים שמהם מורכב המזון. הגדרה זו של מי שתייה היא הגדרה איכותית, המגדירה את שימושי התכליות להן מי השתיה צריכים להתאים, אולם אין היא יכולה לשמש כקריטריון מדיד המחייב ספקי מים. הגדרה כמותית למי שתייה על דרך השלילה, ניתן למצוא בסעיף 2 בתקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי-שתיה), התשל"ד – 1974: כל מים שהם פסולים להיות מי שתייה בהסתמך על בדיקות מיקרוביאליות של חיידקים צואתיים וחיידקים קוליפורמים, על בדיקות כימיות של פרמטרים רבים, על ריכוזים מופרזים של פלואור במים, על תוצאות שליליות של סקר תברואי, על בדיקות רדיואקטיביות, על קיומם של חומרים רעילים כלשהם, או על סמך קיומו של חשש סביר של רשות הבריאות שהמים עלולים לסכן את בריאות הציבור - אסור שישמשו כמי שתייה. על פי תקנות בריאות העם (מים מינרליים ומי מעיין), התשמ"ז – 1986. על פי תקנות אלה, המונח "מי שתייה" מוגדר באופן הבא: "מים שנתקיימו בהם הוראות תקנות האיכות התברואית, למעט לגבי החומרים המפורטים בתוספת השנייה והשלישית לגבי התכונות המפורטות בתוספת הרביעית". 

במבט ראשון, נראה שצרכני מי השתייה – בין אם הם צורכים אותם בברז ובין אם הם צורכים אותם בבקבוקים - זכאים לקבלם בכפוף לתקני איכות מים אחידים, שנועדו לשמור על בריאות הציבור. כפי שעולה מהמאמר מבדיקה שערכנו בין התקנות הרלוונטיות השונות, עולה, שבמספר לא מבוטל של פרמטרים מרכזיים לקביעת איכות מי השתייה, קיימים תקנים שונים לאיכות מי שתייה למערכות אספקה שונות. במילים אחרות, נוצר מצב בו למונח איכות מי שתייה אין משמעות אחידה. יש תקני איכות מי שתייה למים המסופקים בצינורות לברזים, ויש תקני איכות אחרים למי שתייה עבור מים המסופקים בבקבוקים או במיכלים.