הפוליסה שלא לוקחת סיכונים סביבתיים

המודעת הגוברת לנזקים הנגרמים עקב סיכונים וזיהומים סביבתיים, בעיקר בארצות הברית, הולידה גל של תביעות ענק נגד חברות הביטוח. חלקן שילמו, אחרות שילמו מחיר כבד וקרסו. סעיפי הכיסוי בפוליסות שונות בהתאם, אך הם עדיין נתונים לחסדי השופט, הנוטה להחמיר עם הגוף המזהם.

ביטוח סיכונים סביבתיים הינו נושא מורכב, אשר העסיק ובוודאי גם יעסיק רבות את בתי המשפט במקומות רבים בעולם. לנזקים הנגרמים מסיכונים סביבתיים יש מאפיינים המייחדים אותם מנזקים אחרים: הנזקים הסביבתיים נגרמים, בד"כ, מפעילות חוזרת ונשנית הנמשכת זמן רב, להבדיל מנזקים הנגרמים מפעילות חד פעמית, או מאירוע תאונתי (שריפה, התפוצצות), הנמשכים זמן קצר בלבד. תקופה ארוכה זו מעלה שאלות נוספות שעניינן מתי ארע המעשה שגרם לנזק ומתי ארע הנזק עצמו. כך לדוגמא, יכולים לעבור שנים מספר עד אשר תשטיפים רעילים מאתר פסולת יגיעו אל מי השתייה. הצרכנים ישתמשו במים, ישתו אותם, יבשלו בהם וכו', אך עלולים לחלוף עוד שנים רבות עד אשר יבואו לידי ביטוי הנזקים הגופניים שנגרמו כתוצאה מהשימוש במים אלו.

פרשנות של מונחים המופיעים תדיר בפוליסות ביטוח - תאונה, אירוע, נזק - הינה קשה במיוחד כאשר מדובר בפעילות הנמשכת זמן רב. במקרים אלו ישנו קושי לקבוע מהו האירוע שגרם לזיהום (ישנה שאלה מהו הזיהום - האם הוא הגורם או התוצאה), מתי קרה האירוע ומה המועד הרלבנטי לבדיקת הכיסוי הביטוחי - האם בעת שהחלו הטיפות הראשונות של החומר המזהם לחדור למקור המים, או כאשר הצטברו שם כמויות אשר גרמו למים להפוך לבלתי ראויים לשתייה, או רק כאשר מתחיל להיגרם נזק למי שמשתמש במים אלו, או רק כאשר נזק זה בא בפועל לידי ביטוי, או שמא רק כאשר מוגשת התביעה על ידי הניזוק? התשובות על שאלות אלו הינן חשובות ומכריעות לצורך קביעת זהות המבטח ואחריותו.