חופש העיסוק והגבלתו - בין הזרמת חומר מסוכן בצנרת לשינועו ברכב
דין ואומר- בטאון לשכת עורכי הדין מחוז חיפה והצפון, גיליון 11צבי לוינסון וטל צפריר - עורכי דין נובמבר 1999
שתי חברות ממשלתיות העוסקות בהזרמת דלק בקו-צינור תת-קרקעי הורשעו בעיסוק ללא רשיון עסק. זאת, בשל שעל פי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), "שינועו" של דלק לסוגיו הוא עסק טעון רישוי. החברות הנאשמות טענו להגנתן, כי הן אינן עוסקות ב"שינוע", כי אם ב"הזרמה" של דלק בקו-צינור. מכאן, בקשו לקבוע, כי הצו אינו חל על עיסקן, וכי לא נדרש לפעילותן רשיון עסק.
האם הפעולה של "הזרמה" נכללת בביטוי "שינוע"?
הערכאה הראשונה, אשר דנה בעניין - בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה - השיבה על שאלה זו בחיוב. שני מקורות פרשניים סייעו בידיו של בית המשפט להגיע למסקנה זו: האחד, ההגדרה שבמילון אבן-שושן; והשני, השוואה להוראת תקנה 150 לתקנות הנמלים, התשל"א1970-, לפיה: ""שינוע" - לרבות הובלה, פריקה או טעינה, העברה ממכל למכל, שטעון, נטילת דוגמאות של חומר מסוכן, מדידת כמות (ULLAGING), טעינה או פריקה של מי זיבורית או פסולת, ניקוי או אוורור מכלים, שאיבת נוזל שיפוליים שהחומר המסוכן חדר אליהם וכיוצא באלה".
ערכאת הערעור בהרכב של בית המשפט המחוזי בחיפה (מפי כבוד השופט ש' ברלינר) קבלה את מסקנותיו אלו של בית המשפט לעניינים מקומיים.
המאמר סוקר את פסיקת בתי המשפט בעניין.