סוף הוא תמיד התחלה - על מיחזורם של מכשירי חשמל ואלקטרוניקה
ירוק כחול לבן, גיליון 26צבי לוינסון, טל צפריר - עו"ד יוני 1999
סטודנט יורד אל "שוק הפשפשים", קונה מקרר ישן במחיר מציאה, ויחד עם חבר בעל טנדר הוא מעמיס את הרכש החדש אל הדירה ששכר. מה קורה למכשיר הנאמן כאשר מסתיימת שנת הלימודים או כאשר הסטודנט שלנו עובר דירה? מן הסתם, נעזב מאחור לשמש דייר חדש, מושלך באיזה שהוא מקום, או חוזר לידיו של ה"אלטע זאכן" השכונתי.
חייו של המקרר, כחייהם של מכשירי חשמל ואלקטרוניקה ביתיים רבים אחרים (טלויזיות, תנורי מיקרוגל, מכשירי פקסימילה ועוד), נראים כנעים בכיוון אחד בלבד - מהיצרן לאתר הפסולת, תוך חניית-ביניים אצל הצרכן. ואולם אותם מכשירים, כאשר הם מפורקים ל"יסודותיהם", מתגלים כאוצר שהם באמת: מתכת, פלסטיק, רכיבים חשמליים ואלקטרוניים. מלת המפתח כאן היא "מיחזור".
תעשיות המיחזור בעולם מגלגלות מחזור עסקים ענק. בישראל, המחוקק עצמו תומך בפעילות כלכלית זו באמצעות חיוב להעביר פסולת למיחזור (חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, התשנ"ג-1993, ותקנותיו), באמצעות יצירתם של תמריצים למיחזור (חוק הפיקדון, מענקי תעשיה), ובאמצעות קביעת סנקציות למשליכי פסולת (חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, כפי שתוקן בחוק איכות הסביבה (דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה), התשנ"ז-1997). המאמר סוקר התפתחויות בחקיקה בנושאים אלו בעולם.