זיהומי קרקע - מספר הבטים משפטיים

לאחרונה יצא תחת ידיו של בית המשפט המחוזי בחיפה, פסק-הדין בענין התוכנית להקמתו של "פארק הילדים" באתר, אשר שימש לסילוק פסולת מסוכנת של אסבסט, בחוף ימה של נהריה. על רקע סבך השאלות התיכנוניות הנכבדות בהן עוסק פסק-הדין, נזכרת רק בדרך אגב העובדה, כי עירית נהריה, יזמית הפרויקט, השקיעה סכומים נכבדים בניקוי המתחם משארית החומר המסרטן, למרות שלא היא אשר יצרה את הזיהום בו, אלא מפעל איתנית (לשעבר, ישאסבסט) הממוקם בסמוך. השאלה המשפטית מי הוא אשר חייב בניקויה של הקרקע ובעלויות הגבוהות של הסרת הזיהום, נותרה, איפוא, בפסק-דין זה ללא מענה. מאמר זה מתעניין דווקא בשאלה זו, ובתשובות שניתנו לה בארצות העולם.

החבויות המוטלות בשמה של השמירה על איכות הסביבה הולכות וגדלות, ככל שההגדרות של מה הוא זיהום מתרחבות ומחמירות. הדבר נכון לא רק ביחס למפעלי תעשיה, אשר פעילותם מזוהה כיוצרת סוגים שונים של זיהומים סביבתיים, אלא גם ביחס לגופים, אשר בעבר לא נטו לראות היבטים שונים של פעילותם כמזיקים או כבעייתיים לסביבה (כמו, למשל, מכבסות, מתקנים לניקוי יבש ועוד).

דוגמה לגידול כזה בחבויות סביבתיות היא ביחס לזיהום קרקע. גופים, אשר לפעילותם השלכות על זיהום קרקע, או גופים המחזיקים בקרקע מזוהמת, גם אם לא גרמו לזיהומה, ואף אם בעת שקבלו את הזכויות בה, לא היו מודעים כלל לדבר הזיהום, כולם, עלולים למצוא עצמם במציאות המטילה עליהם - בשל זיהום הקרקע - חבויות וסיכונים, אשר, לעיתים, עולים בערכם על שווי המקרקעין.

במאמר זה נתייחס, למספר היבטים הכרוכים בזיהום קרקע ובדרך להימנע, או להקטין סיכונים הנובעים מסוג זה של זיהום.