טיפול בשפכים ומחזור קולחין בתעשייה

התאחדות התעשיינים ‎ 25.12.2001

האיגוד הישראלי למים בשיתוף עם התאחדות התעשיינים ארגנו את יום העיון. במסגרת יום העיון הרצה עו"ד צבי לוינסון על הבטים משפטיים במיחזור מים בתעשיה. הרצאתו עסקה בדילמות הנדסיות ובהשלכותיהן המשפטיות המצריכות לעיתים תיקונים מתבקשים בחקיקה.
החיסכון במים הוא חובה המוטלת על כל משתמש במים (חוק המים, התשי"ט-1959, סעיף 9(1)). ביטויו העיקרי של החיסכון במים הוא בהקטנתה של כמותם הנצרכת בניצול יעיל יותר שלה ("מיחזור" מים).
חובה אחרת המוטלת על המשתמש במים היא למנוע נזק מהם, כמצבם לאחר שימוש (לאמור: כשפכים). בחקיקה הישראלית ביטויה העיקרי של חובה זו הוא בהקטנתם של ריכוזי המזהמים במים אלה.
דרישה אחרונה זו עלולה להביא להתנגשות בין שתי חובות אלו: נתאר שני מפעלים, אשר הכמות המוחלטת של מזהמים בשפכיהם היא שווה. המפעל האחד מבקש לחסוך במים באמצעות שימוש חוזר בתמיסות (כגון לעניין מערכת שטיפה נגדית: תקנות המים (מניעת זיהום מים) (מתכות ומזהמים אחרים), התשס"א-2000, תקנה 6). תוצאה בלתי נמנעת של אופן פעולה זה היא הגדלתם של ריכוזי המזהמים באותן תמיסות. כאשר יסלק מפעל זה את התמיסות המרוכזות אל מערכת הביוב יימצא עבריין (תקנות המים (מניעת זיהום מים) (מתכות ומזהמים אחרים), התשס"א-2000, תקנה 3(ה)). המפעל השני, לעומת זאת, ממשיך לצרוך מים כמקודם (כדי לקיים בשפכיו ריכוזים ידועים של מזהמים) על אף קיומה של אפשרות להפחית מרמת צריכה זו.
בדומה, אנו מוצאים איסור על מהילתם של שפכים ממקור אחד במפעל בשפכים ממקור אחר בו (בפרט, שפכים תעשייתיים בשפכים סניטריים) (תקנות המים (מניעת זיהום מים) (מתכות ומזהמים אחרים), התשס"א-2000, תקנה 3(א)). גם כאן, פועל איסור המהילה ביחס לריכוזים בלבד ולא ביחס לכמות המוחלטת של מזהמים המסולקת מהמפעל.
יש מקום לתקן את החקיקה, כך שהתמריץ לחסוך במים יישמר, אך לא ייפגע מפעל, שהשפעתו על הסביבה (בדוגמה כאן, הכמות המוחלטת של מזהמים הנשפכת ממנו) לא השתנתה.